אינספור מילים נכתבו על אדריכלות מודרנית, שאחראית במידה רבה על עיצוב העולם במאה ה-20 כמו גם כיום, אבל אפשר גם לתמצת אותה ל-3 המילים המדויקות של לודוויג מיס ון דר רוהה, אחד האבות המייסדים של הגישה: "Less is More".
קווים נקיים, מבנים עם משמעות
האדריכלות המודרנית החלה להתפתח כבר בשלהי המאה ה-19, במטרה ליצור מבנים שיתאימו לסגנון החיים העירוני שהחל להתגבש, ובעיקר ישקפו מה אנשים באמת מרגישים ורוצים.
הגישה החדשה לאדריכלות קרמה עור וגידים, או ליתר דיוק בטון, זכוכית ופלדה, באירופה ובמקביל בארה"ב, ועל מנסחיה הבולטים נמנים גם לה קורבוזיה, פרנק לויד רייט ולואיס סאליבאן. היא נשענה על טכנולוגיות מתקדמות ביחס לאותה תקופה, שהעניקו לאדריכלים טווח פעולה רחב הרבה יותר מבעבר, ועל השפעות אומנותיות מורגשות (ומרגשות) של הקוביזם, האר נובו והפוטוריזם.
העקרונות העיצוביים שמהווים את הבסיס של האדריכלות המודרנית הם קווים נקיים, גיאומטריה מדויקת וברורה, ויתור על קישוטים מצועצעים נטולי משמעות, פרופורציות מוגדרות היטב, ניצול אפקטיבי של כל חלל וחלל במרחב ובעיקר הוכחה שפונקציונליזם אינו משעמם אלא להיפך, מוסיף משמעות לכל מבנה, הן מבחוץ והן מבפנים.
מינונים מדויקים של אמנות ופרקטיות, פנטזיה ומציאות
כישרון יוצא דופן, אופקים רחבים במיוחד (ולאו דווקא השכלה פורמלית), יכולת להתמודד עם שינויים דרמטיים מסביבו, קסם אישי ותפישת עולם עם אחיזה איתנה במציאות ובה בעת מעוף ותעוזה – אין פלא שלמורשתו של מיס ון דר רוהה (Mies van der Rohe) נוכחות כה בולטת בעולמנו (וגם ביצירות שלי).
ון דר רוהה נולד בגרמניה בשנת 1886, התבלט כאדריכל מוכשר וחרוץ כבר בגיל צעיר, ניהל את בית ספר "באוהאוס" ובעקבות עליית הנאציזם עבר לשיקגו. גם בארה"ב המשיך להנחיל לדורות הבאים של האדריכלים את התפישה המודרניסטית ולהפיץ את בשורת ה- Less is More בכל רחבי העולם.
חשוב להדגיש כי למרות גישה זו, אדריכלות מודרנית עושה שימוש במגוון חומרים כמו גם במגוון טקסטורות וצבעים, אולם תוך שמירה על הניקיון וההיגיון ותוך הקפדה על מינונים מדויקים של אמנות ופרקטיות, של פנטזיה ומציאות – יכולת אותה שכלל ון דר רוהה לדרגת אומנות.
העתיד כבר כאן
אם ון דר רוהה אחראי במידה רבה לאופן שבו נראה העולם בהווה, זָהָה חדיד (Zaha Hadid) מסמנת את המראה שלו בעתיד – ומדובר בעתיד הנראה לעין, שבמידה בלתי מבוטלת כבר נוכח כאן ועכשיו.
חדיד, שמהווה עבורי מקור השראה מרגש ומעצים, היא הדמות הבולטת ביותר בכל הקשור לאדריכלות עתידנית. היא נולדה בבגדד בשנת 1950, ומוכיחה שהבלתי אפשרי של היום הוא המציאות הרווחת של מחר. חלק מהפרסים הרבים בהם זכתה הוענקו לה על מבנים שכלל לא נבנו, שכן החזון האדריכלי שלה מקדים את הטכנולוגיה וממילא מבחינתה ישנם פרויקטים שנועדו להתוות דרך ולהציג פנטזיות שעדיין לא הגיע זמנן להתממש. במקביל ישנן כמובן גם תוכניות שהבשילו והפכו למבנים גרנדיוזיים שאי אפשר שלא להתפעם מהם.
בין אלה המזוהים עם חדיד ואשר האישיות שוברת המוסכמות שלה באה לידי ביטוי בצורה המרשימה ביותר: מוזיאון מקסי לאמנות עכשווית ברומא – מבנה רב שכבתי וגדוש בהפתעות דוגמת קירות שמתעגלים אל מעבר לטווח הראיה, מוצף אור טבעי מחמיא ומתמזג היטב עם ההיסטוריה המרשימה של בירת איטליה; וקומפלקס משרדים ומסחר בשם Wangjing SOHO בבייג'ינג שמורכב משלושה מגדלים שמתפתלים סביב עצמם ובמקביל כמו רוקדים זה עם זה, כשבמבט מעל הם נראים כמרחפים באוויר.